top of page
גלריה חנה_לוגו לרוחב.png

גלריה חנה לאמנות עכשווית נותנת במה מקצועית לאמנים ואמניות מהנגב המערבי ומרחבי הארץ ומציגה תערוכות מתחלפות, יחיד וקבוצתיות לצד סדנאות, אירועים והרצאות. 


הגלריה הוקמה ע"י בית אום קולטור כחלק מחזון העמותה הפועלת לקידום האמנות בנגב המערבי.

גלריה חנה_לוגו לרוחב.png

 ״טרף קל״ - תמר לב-און ולימור קליין טיבולי

אוצרת: מיטל מנור 

WhatsApp Image 2025-07-08 at 15.21.19.jpeg

שעות פתיחה

שני 15:30 - 20:30
חמישי ושישי 9:00 - 14:00

הזמנה טרף קל.jpg
היללה הגדולה, פרט, תמר לב-און.jpg
WhatsApp Image 2025-07-08 at 15.21.19.jpeg
WhatsApp Image 2025-07-08 at 15.22.14.jpeg

מחשבות על החיה

במעמקי הלא-מודע, שם מתחילים הסדקים שבין הגוף לנפש, מתהלכת חיה. היא תמיד שם, לעיתים מגיחה ולעיתים רק מורגשת. "טרף קל", תערוכתן המשותפת של תמר לב-און ולימור קליין טיבולי, היא זירה אינטימית של דימויים, ממשיים וסמליים, מחיי היומיום, מהקולנוע ומהתרבות הפופולרית. חיות טרף, אנשים-חיות וזיכרונות הופכים לשפה חזותית שמבטאת תחושות אישיות וקולקטיביות של חרדה, של איום ושל חוסר שליטה. על פי זיגמונד פרויד חרדת המוות אינה נחווית ישירות אלא דרך דימויים עקיפים: חיות, צללים, פוביות. חיית הטרף, במובן זה, הופכת למסמן חזותי של איום קיומי – של הפחד מהתפרקות העצמי ומהבלתי נשלט. קרל יונג זיהה בחיה הארכיטיפית את "הצל" – צדדיו המודחקים של האדם שמהם הוא מבקש לברוח אך בלעדיהם אין צמיחה נפשית מלאה. לב-און וקליין מציגות את החיה כישות חיצונית אך גם כדבר מה תוך-גופי, תוך-נפשי – ייצוג של החרדה עצמה. "טרף קל" שוזרת שתי נקודות מבט – של אמנית מעוטף עזה ושל אמנית מתל אביב, ומכנסת את עולמותיהן האישיים לחלל אחד בעיר שדרות, ולמעשה לחרדה שמאז שבעה באוקטובר הפכה משותפת, כזו שמציפה כל תו של המציאות. "טרף קל" אינה רק תערוכה על חרדה ודימוייה; היא תֵמה רעיונית ומהלך אמנותי במרחב פצוע שבו הדימוי מתמזג עם ההקשר, והחוץ מהדהד את הפנים. התערוכה תלויה בשלושה מקבצים, ולב-און וקליין מתייחסות לרעיונות של חוץ ופנים, ומציעות מרחב ביניים זמני שבו עבודותיהן מגיבות זו לזו, מתערבבות ונבלעות זו בזו לכדי קולאז'. במרחב ה"בית" מתוארת סצנה של נפקדות – נעלי בית ומגבות כשאריות של גוף ליד נשל של נחש; במרחב ה"חוץ" שלט ניאון מתמלל הודעה קולית שנמסרת בשער צהוב של קיבוץ, ומולו מוקפא רגע מהקליפ לשיר "מותחן" של מייקל ג'קסון. הקיר הנוסף אוסף מחשבות על משחקים גבריים ועל האופן שבו "תופסת" הופכת למשחק של צייד וניצוד. בתפר הדק הזה – בין החיה לדמות, בין הדימוי לצופה – הצופה אינו רק מתבונן, הוא גם נוכח. במרחב שמאפשר שיחה חשופה על פחד כמצב קיומי ואולי גם על החיה לא רק כאויב, לא רק כביטוי לחרדה, אלא ככוח חיוני, כאנרגיה שהיא עצמה גם הדרך להתמודדות. לימור קליין טיבולי (נ' 1979) היא אמנית רב-תחומית, בעלת תואר B.Ed בהצטיינות בפקולטה לאמנויות – המדרשה,המכללה האקדמית בית ברל. קליין טיבולי חיה ועובדת במושב יבול שבנגב המערבי. עיסוקה המרכזי הוא דימויי גוף ונוף כביטוי למצבי תודעה משתנים, שליטה ואיבוד שליטה, ואחיזה בבית, באדמה ובנוף. עבודותיה מורכבות לרוב מטלאים מרובים בטכניקות מגוונות ומעלות שאלות על דימוי וייצוג, ממפות את המרחב ומזמינות לפענח אותו. תמר לב-און (נ' 1978) היא אמנית רב-תחומית, מרצה ואדריכלית, חיה ועובדת בתל אביב. לב-און ממציאה מיתוסים, דמויות והיסטוריות במגוון מדיומים. היא בוראת סביבות ארכיטקטוניות הקושרות זיכרונות, היסטוריה ונרטיבים לתוך סטרוקטורות, ושותלת בהן סודות ושקרים. בעלת תואר ראשון באדריכלות מאוניברסיטת תל אביב (2004) ותואר שני באמנות, במסלול Art and Space באוניברסיטת קינגסטון, לונדון (2007). את שני התארים סיימה בהצטיינות יתרה. מאז 2013 מרצה בפקולטה לעיצוב HIT, אוצרת ראשית בגלריה "ויטרינה" במכון טכנולוגי חולון, וחברה בגלריה השיתופית P8 בתל אביב.

אנגלית

Easy Prey: Tamar Lev-On and Limor Klein Tivoli Curator: Meital Manor Reflections on the Animal In the depths of the unconscious, where the cracks between body and psyche begin, an animal roams. It is always there, sometimes emerging, sometimes only sensed. Easy Prey, the joint exhibition by Tamar Lev-On and Limor Klein Tivoli, forms an intimate arena of both symbolic and literal imagery drawn from daily life, cinema and popular culture. Predatory animals, hybrid human-beasts and fragmented memories become a visual language expressing both personal and collective sensations of anxiety, threat and lack of control. According to Sigmund Freud, death anxiety is never experienced directly, but through symbolic representations: animals, shadows, phobias. The predator, in this sense, becomes a visual signifier of existential danger, of the disintegration of the self and the uncontrollable. Carl Jung saw the archetypal animal as the embodiment of the “shadow” - those repressed aspects of the self from which we flee, but without which psychic wholeness cannot be achieved. Lev-On and Klein present the animal not only as an external figure but also as an internal force: psychic and corporeal, an embodiment of anxiety itself. Easy Prey weaves together two perspectives - that of an artist living in the Gaza envelope region, and that of an artist from Tel Aviv, bringing their personal worlds into a single space in the city of Sderot. In doing so, it speaks to a shared anxiety that, since October 7th, has expanded from a regional condition to a collective national reality, saturating every aspect of daily life. The exhibition is not merely a meditation on fear and its representations; it is a conceptual and artistic gesture within a wounded space, where image and context merge, and the external reverberates with the internal. The exhibition is arranged in three clusters. Lev-On and Klein engage with notions of interior and exterior, offering a temporary liminal space where their works respond to one another, intertwine, and merge into a visual collage. In the "home" space, a scene of absence unfolds: slippers and towels remain as traces of a body, alongside a snake’s shed skin. In the "outside" space, a neon sign transcribes a voicemail left at the yellow gate of a kibbutz, while opposite it, a frozen frame from Michael Jackson’s "Thriller" music video appears. A third wall gathers reflections on masculine games, where a child’s game of "tag" takes on the dynamics of hunter and prey. In this delicate seam, between the animal and the figure, the image and the viewer, the spectator is not merely an observer but is fully present. The space invites an exposed conversation about fear as an existential condition, and perhaps even views the animal not only as an enemy or symbol of terror, but as a vital force, an energy that may itself offer a way toward resilience. Limor Klein Tivoli (b. 1979) is a multidisciplinary artist with a B.Ed in Art Education from the Faculty of Arts – Hamidrasha, Beit Berl College. She lives and works in Moshav Yevul in the western Negev. Her work explores images of the body and landscape as expressions of shifting mental states, control and loss of control, and the tension between belonging and dislocation. Her mixed-media works often include layered patchworks and investigate image, representation, and space as sites of interpretation. Tamar Lev-On (b. 1978) is a multidisciplinary artist, lecturer and architect based in Tel Aviv. Lev-On invents myths, characters and histories through various media, creating architectural environments that entwine memory, history and narrative with structure, embedding secrets and lies within them. She holds a B.Arch from Tel Aviv University (2004) and an MFA “Art and Space” from Kingston University, London (2007), both in distinction. Since 2013, she has lectured at the Faculty of Design at HIT, serves as chief curator at “Vitrina” gallery at Holon Institute of Technology, and is a member of P8 cooperative gallery in Tel Aviv.

ערבית

فريسة سهلة تأليف: تمر ليف-أون وليمور كلاين تيبولي تأملات في الحيوان في أعماق اللاوعي، حيث تبدأ الشقوق بين الجسد والنفس، تسير حيوانات. هي دائمًا هناك — أحيانًا تظهر وأحيانًا تُحَسّ فقط. "فريسة سهلة"، المعرض المشترك لتمر ليف-أون وليمور كلاين تيبولي، هو مساحة حميمية من الصور، الواقعية والرمزية، المستمدة من الحياة اليومية ومن السينما والثقافة الشعبية. الحيوانات المفترسة، البشر-الحيوانات، والذكريات، تتحول إلى لغة بصرية تعبّر من خلالها الفنانتان عن مشاعر شخصية وجماعية من القلق، والتهديد، وفقدان السيطرة. ليف-أون وكلاين تعرضان الحيوان ككائن خارجي، لكنه أيضًا شيء داخلي، منبعث من النفس — كتمثيل للقلق ذاته. عند سيغموند فرويد، لا يتم اختبار قلق الموت بشكل مباشر، بل من خلال صور غير مباشرة: الحيوانات، الظلال، الفوبيا. في هذا السياق، تصبح الحيوان المفترس علامة بصرية للتهديد الوجودي – للخوف من تفكك الذات ومن ما هو خارج عن السيطرة. كارل يونغ وسّع هذه الفكرة حين رأى في "الحيوان البدائي" أو "الأرخيتيب الحيواني" ما يمثل "الظل" – الجوانب المكبوتة في الإنسان التي يحاول الهرب منها، ولكن لا يمكن تحقيق نمو نفسي كامل من دون مواجهتها. المعرض يجمع بين وجهتي نظر مختلفتين – واحدة لفنانة تقيم في غلاف غزة، وأخرى لفنانة من تل أبيب. وقد تقلّص هذا الفارق، فأصبحت عوالمهما الشخصية تتلاقى في مساحة واحدة. منذ السابع من أكتوبر، لم يعد القلق حكرًا على سكان الغلاف، بل بات تجربة قومية جماعية تطغى على كل تفاصيل الواقع. الموضوع المفاهيمي، الذي يُعرض كمعرض في غاليريا تقع في مدينة سديروت، يتجلى كواقع يومي. "فريسة سهلة" ليس مجرد معرض يتحدث عن القلق، بل هو عمل فني داخل مساحة مجروحة، حيث تندمج الصورة مع السياق، ويعكس الخارج ما في الداخل. ليف-أون وكلاين تتناولان في أعمالهما هذه الأفكار حول الداخل والخارج، وتقترحان مساحة مؤقتة بين الاثنين. المعرض معلق في ثلاث مجموعات تندمج فيها أعمال الفنانتين لتشكّل كولاجًا مشتركًا. تتجاوب كل واحدة مع الأخرى، وتذوب الواحدة داخل الثانية. في مساحة "البيت"، توصف مشاهد من الغياب – خُفّ منزلي ومناشف تُركت كأثر لجسد، إلى جانب جلد أفعى خُلع هناك. وفي مساحة "الخارج"، لافتة نيون تنقل رسالة صوتية تُسجَّل عند بوابة صفراء في كيبوتس، تقابلها لحظة مجمدة من كليب أغنية "Thriller" لمايكل جاكسون. أما الجدار الثالث، فيجمع تأملات حول ألعاب الذكور، وكيف تتحول لعبة "اللمس" إلى لعبة صيد وفريسة. المُشاهد في المعرض لا يكتفي بالمشاهدة، بل هو حاضر، وأحيانًا مكشوف. في هذا الحد الفاصل – بين الحيوان والشخصية، بين الصورة والمشاهد – تُخلق مساحة حوار حول الخوف، ليس كفكرة مجردة بل كحالة وجودية حية. من خلال تقنيات الكولاج، والرسم، والضوء، والأجسام، تُعرض مفاهيم عن النوع، الجسد، الصدمة، والحدود. وتقترح الأعمال أن الحيوان ليس فقط عدوًا، بل أيضًا قوة حيوية، وطاقة يجب الاعتراف بها. إنه القلق، ولكنه أيضًا طريق لمواجهته. --- ليمور كلاين تيبولي (مواليد 1979) فنانة متعددة المجالات، حاصلة على اللقب الأول B.Ed بامتياز من كلية بيت برل – مدرسة الفنون. تعيش وتعمل في موشاف يڤول في النقب الغربي. تركّز أعمالها على صور الجسد والمنظر الطبيعي كتعبير عن حالات وعي متغيرة – عن السيطرة وفقدان السيطرة، وعن الارتباط بالبيت، بالأرض، وبالمنظر. أعمالها غالبًا مركّبة من قطع متعددة وتقنيات متنوعة، تطرح تساؤلات حول الصورة والتمثيل، ترسم خريطة للمكان وتدعو لتفكيكها. تمر ليف-أون (مواليد 1978) فنانة متعددة التخصصات، محاضرة ومهندسة معمارية، تعيش وتعمل في تل أبيب. تبتكر أساطير، شخصيات، وتواريخ باستخدام وسائط متعددة. تبني بيئات معمارية تربط بين الذكريات، والتاريخ، والسرد، وتُدخل فيها أسرارًا وأكاذيب. تحمل لقب أول في الهندسة المعمارية من جامعة تل أبيب (2004)، ولقب ثاني في الفنون من جامعة كينغستون في لندن (2007)، أنهتهما بتفوق. إلى جانب عملها الفني، تُحاضر ليف-أون منذ 2013 في كلية التصميم HIT، وهي القيّمة على غاليريا "ڤترينا"، وعضوة في غاليريا P8 التعاونية في تل أبيب.

במעמקי הלא-מודע, שם מתחילים הסדקים שבין הגוף לנפש, מתהלכת חיה. היא תמיד שם, לעיתים מגיחה ולעיתים רק מורגשת. "טרף קל", תערוכתן המשותפת של תמר לב-און ולימור קליין טיבולי, היא זירה אינטימית של דימויים, ממשיים וסמליים, מחיי היומיום, מהקולנוע ומהתרבות הפופולרית. חיות טרף, אנשים-חיות וזיכרונות הופכים לשפה חזותית שמבטאת תחושות אישיות וקולקטיביות של חרדה, של איום ושל חוסר שליטה. על פי זיגמונד פרויד חרדת המוות אינה נחווית ישירות אלא דרך דימויים עקיפים: חיות, צללים, פוביות. חיית הטרף, במובן זה, הופכת למסמן חזותי של איום קיומי – של הפחד מהתפרקות העצמי ומהבלתי נשלט. קרל יונג זיהה בחיה הארכיטיפית את "הצל" – צדדיו המודחקים של האדם שמהם הוא מבקש לברוח אך בלעדיהם אין צמיחה נפשית מלאה. לב-און וקליין מציגות את החיה כישות חיצונית אך גם כדבר מה תוך-גופי, תוך-נפשי – ייצוג של החרדה עצמה. "טרף קל" שוזרת שתי נקודות מבט – של אמנית מעוטף עזה ושל אמנית מתל אביב, ומכנסת את עולמותיהן האישיים לחלל אחד בעיר שדרות, ולמעשה לחרדה שמאז שבעה באוקטובר הפכה משותפת, כזו שמציפה כל תו של המציאות. "טרף קל" אינה רק תערוכה על חרדה ודימוייה; היא תֵמה רעיונית ומהלך אמנותי במרחב פצוע שבו הדימוי מתמזג עם ההקשר, והחוץ מהדהד את הפנים. התערוכה תלויה בשלושה מקבצים, ולב-און וקליין מתייחסות לרעיונות של חוץ ופנים, ומציעות מרחב ביניים זמני שבו עבודותיהן מגיבות זו לזו, מתערבבות ונבלעות זו בזו לכדי קולאז'. במרחב ה"בית" מתוארת סצנה של נפקדות – נעלי בית ומגבות כשאריות של גוף ליד נשל של נחש; במרחב ה"חוץ" שלט ניאון מתמלל הודעה קולית שנמסרת בשער צהוב של קיבוץ, ומולו מוקפא רגע מהקליפ לשיר "מותחן" של מייקל ג'קסון. הקיר הנוסף אוסף מחשבות על משחקים גבריים ועל האופן שבו "תופסת" הופכת למשחק של צייד וניצוד. בתפר הדק הזה – בין החיה לדמות, בין הדימוי לצופה – הצופה אינו רק מתבונן, הוא גם נוכח. במרחב שמאפשר שיחה חשופה על פחד כמצב קיומי ואולי גם על החיה לא רק כאויב, לא רק כביטוי לחרדה, אלא ככוח חיוני, כאנרגיה שהיא עצמה גם הדרך להתמודדות. לימור קליין טיבולי (נ' 1979) היא אמנית רב-תחומית, בעלת תואר B.Ed בהצטיינות בפקולטה לאמנויות – המדרשה,המכללה האקדמית בית ברל. קליין טיבולי חיה ועובדת במושב יבול שבנגב המערבי. עיסוקה המרכזי הוא דימויי גוף ונוף כביטוי למצבי תודעה משתנים, שליטה ואיבוד שליטה, ואחיזה בבית, באדמה ובנוף. עבודותיה מורכבות לרוב מטלאים מרובים בטכניקות מגוונות ומעלות שאלות על דימוי וייצוג, ממפות את המרחב ומזמינות לפענח אותו. תמר לב-און (נ' 1978) היא אמנית רב-תחומית, מרצה ואדריכלית, חיה ועובדת בתל אביב. לב-און ממציאה מיתוסים, דמויות והיסטוריות במגוון מדיומים. היא בוראת סביבות ארכיטקטוניות הקושרות זיכרונות, היסטוריה ונרטיבים לתוך סטרוקטורות, ושותלת בהן סודות ושקרים. בעלת תואר ראשון באדריכלות מאוניברסיטת תל אביב (2004) ותואר שני באמנות, במסלול Art and Space באוניברסיטת קינגסטון, לונדון (2007). את שני התארים סיימה בהצטיינות יתרה. מאז 2013 מרצה בפקולטה לעיצוב HIT, אוצרת ראשית בגלריה "ויטרינה" במכון טכנולוגי חולון, וחברה בגלריה השיתופית P8 בתל אביב.

bottom of page